'לכולם יש את התסריט בראש: הולכים לבית ספר, לצבא, לטיול, לאוניברסיטה ובסוף המרגש, בגיל 28, מתחתנים באולם אירועים, עושים קבלת פנים, חופה, אחר כך ריקודים ואוכל, ואז הסרט של החברים'.
אני החלטתי לא ללכת, לעצור. לא לפעול בלי להבין, לחשוב היטב למה אני עושה את מה שאני עושה, לא להיכנס למִסְגרות. ההחלטה נבחנת על רקע משבר נפשי שהתחיל מטריפ אסיד שהשתבש. וכך, על סף שיגעון, בנקודת שפל, מתקרבת תפיסת העולם הזאת לנקודת הכרעה:
לפרוץ או להתפשר?
אני או החברה?
העקרונות או המציאות?
בגילוי לב נדיר פותח אשל עוזר את יומנו ומאפשר הצצה נטולת פילטרים אל נפשו של צעיר ישראלי בעשור השני של המאה ה־21.